מאמרים

ליצור שגרה במשבר – הערכות אזרחית ממשלתית לביסוס שגרה בעת משבר הקורונה / יונתן ויינברג

רקע – מדוע חשוב שאנו נייצר לעצמנו סדר בבלאגן הזה?

מערכות החיים שלנו, שלובות זו בזו. זה כל כך פשוט, עד שכמעט אין צורך להסביר את זה. כשהילדים שלנו לא בבית ספר, קשה וכמעט בלתי אפשרי לעבוד, למשל. המיקוד של מקבלי ההחלטות בישראל במאבק בקורונה התמקד עד כה באופן כמעט בלעדי בציר הרפואי, במניעת הדבקות ובטיפול בחולים. ישנם מספר סעדים חלקיים שנתנו בתחום הכלכלי, אך קשה לראות בהם משהו שיש בו יותר מפלסטר. אנו רואים את האור הולך וכבה בעוד ועוד ענפים במשק, ללא בהירות מתי יחזרו לפעול. זהו מקרה מובהק שבו קיים סיכון ממשי שנגיע למצב בו 'הניתוח הצליח אך החולה מת'.  

אנו מצויים בעיצומו של דיון אודות חלופות ל'אסטרטגיות יציאה'. הבעיה במושג 'אסטרטגיית יציאה' הוא שקשה עד בלתי אפשרי לתכנן אותה, משום שאי הבהירות תשאר איתנו. אי הבהירות נגזרת מכך שמדובר באופי חדש של אתגר שהמדינה והחברה לא מכירים, בה הידע הגלובלי הולך ונוצר תוך כדי תנועה. ההתפרצות של הקורונה בבני ברק בדיוק בימים שהחל בהם הדיבור על 'השטחת העקומה' משקפות חלק מאי הבהירות הזו. גם סימן השאלה אודות ההשפעה של פסח על הפחתת או האצת ההידבקויות עומדת בעינה, שתורגש רק בשבועות שאחרי פסח לטובה או לרעה, כמו גם שאלת האפקטיביות של סגרים במוקדי התפרצות.  לצד אלו, ישנם רכיבים נוספים שמעמיקים את אי הוודאות כגון הידע אודות אופי הוירוס שנמצא בחיתוליו, אי היציבות הפוליטית בישראל, ועוד. 

לאור זאת, ישנו חשש שהשיח אודות 'אסטרטגיית יציאה' הוא לא רק מוקדם, אלא מטעה ומעורר ציפיות שווא. אסטרטגיית יציאה מכילה בתוכה הנחה כי יש כיום 'מציאות קורונה', ולאחריה יגיע "יום שאחרי הקורונה", ויש מסלול שאותו צריך לעבור כדי להגיע מא' לב'. במושג 'אסטרטגיית יציאה' טמונה ההנחה כי השלטון המרכזי יצליח להכווין, בכלים העומדים לרשותו את האוכלוסיה בנתיב ליציאה, בעוד יציאה מהמשבר תלויה באופן חלקי בלבד בעוצמת הסגר והקנסות אודות התנהגויות מוכוונות מהשלטון המרכזי, אלא ברמת מניעת הדבקות בהתנהגות של ריחוק חברתי, ובמישורים החיים האחרים בהסתגלות, בחדשנות וביצירת מענים לקיום שגרה, יצירת חוסן וצליחת המשבר שבאים ברובם מלמטה למעלה. זהו הסיכון הגדול ביותר בשיח אודות אסטרטגיית יציאה: השיח מביא אזרחים, ארגונים אזרחים ומוסדות לתודעה של 'תקופת המתנה', לעת שבושש לבוא, תוך יצירת מפח נפש שתוביל להתרסקות של רבים. 

מרבית הדיון אודות אסטרטגיית היציאה הוא טקטי, ומתמקד ברמות של שחרור האוכלוסייה ועוצמת הסגר, ועוסק באופן חלקי במיוחד בשגרת החיים, העסקים, השירותים הציבוריים, והפעילות האזרחית והלימודית שנעשית בתקופה זו, ובתנועה מתוך מצב של השבתה כמעט מוחלטת, לקיום חלקי, לקיום מלא, הכולל את השינויים הבסיסיים שיתרחשו בחלק מהמערכות. לכן ראוי לשמוט את המילה 'אסטרטגיה' מהמושג 'אסטרטגיית יציאה' ולהחליף את המושג במושג 'עוצמת הבידוד'.

מה תהיה 'עוצמת הבידוד'?  

במציאות של ריבוי מידע מהימן ושאינו מהימן שזורם, אי ציבות פוליטית, יריבות ותחרות הסמויה והגלויה בין גופי הממשלה ומערכת הבטחון, לצד בעיות אמון קשות הקיימות בתוך הטיפול במשבר,  סביר להניח כי אנו נראה תזזיתיות רבה בהנחיות. חברת Deloitte דברו על 'תקופת האקורדיון', אך יכול להיות שנראה תמונה הרבה יותר מורכבת, עם שינויי סקאלות של לפי איזורים, אוכלוסיות בסיכון, שינוי בהגדרת החיוניות (לדוגמא במסמך ממשלתי שנכתב בשיתוף של מכון גרטנר, אגף התקציבים באוצר, בנק ישראל ושותפים נוספים, המליצו לשחרר לפי יחס של תרומה לתוצר ויחס של תרומה לתעסוקה) שיקשו מאוד על ארגונים ועל אזרחים לייצר סדירות ושגרה, וכל זאת לאור סימן השאלה ביחס למשך התקופה. 

 

מתחילים מתשתית חשיבה סדורה

תכליתו של מאמר זה הינה ליצור תשתית לחשיבה ופעולה – אזרחית וממשלתית ליצירת שגרה במשבר הקורונה בתוך תקופה לא ידועה של אי סדירויות לגבי עוצמת ההגבלות התנועה והמפגשים. לאור זאת המסמך לא עוסק בשאלות של מניעת הדבקה, רמות סגר, הנחיות בידוד ונושאים נוספים שמקבלים טיפול של מערכות החירום והרווחה של המדינה. הנחת המוצא שלנו היא שיצירת שגרה במשבר כרוכה בשיח משותף, בניית אמון ושפה משותפת שנוצרת בין שחקנים שונים אשר מתקשים לשתף פעולה בשגרה, אך בחירום תלויים זה בזה ביתר שאת. מציאות הקורונה משבשת את סדרי החיים בכל המישורים, ודורושת הסתגלות של כלל השחקנים – לא רק של ההנהגה הנבחרת או המקצועית. 

לאור זאת, נציע לסווג  את האתגר המשברי לשלוש רמות שונות: רמת 'הדחוף', רמת 'החיים עצמם' ורמת 'הפוטנציאל' : 

הדחוף – הפחתת טראומות קורונה : מרחבים בהם ניתן לראות כי הקורונה כבר גובה מחירים קשים, כמו ילדי חינוך מיוחד שאינם מקבלים טיפולים ומסיגים שנים אחורה את מצבם ; אלימות במשפחה שעולה באופן דרסטי; עסקים קטנים שנסגרים ללא אפשרות לחצות את התהום התזרימי; מחירים רפואיים של שהייה בבית, מול מחשב והעדר פעילות גופנית ; מבוגרים וקשישים המצויים בסגר ואינם מקבלים את הטיפולים הנדרשים ולעיתים משלמים מחירים נפשיים ורגשיים קשים, וכמובן גם אוכלוסיות רווחה, שבעיתות חירום חוות את המשבר קשה יותר מאחרים. במרחבים אלו נדרשת חשיבה ופעולה מוכוונת למניעת הטראומה והמחירים העלולים לבוא מתוך בידוד וסגר חברתי. 

תפיסת פעולה – אחריות ממשלתית ורתימת החברה האזרחית וארגוני המגזר החברתי

  • העמקת המיפוי הנושאי
  • הגדרת צרכים וניהול מרחבי – משרד הרווחה והשירותים החברתיים יחד עם יקל"ר וצוותים ממשרדים רלוונטיים. 
  • שדה מרכזי של התנדבות ורתימה אזרחית. 

החיים עצמם יצירת שגרת קורונה: תחומים שאי הפעלתם מייצרות שיבוש עמוק במשק ובשגרת החיים, אשר הראשיים שבהם הם תעסוקה וחינוך, אך לצידם קיימים מוסדות הדת, התרבות, הספורט והפנאי. במרחבים אלו יש צורך בהסתגלות המקסימלית למצב הקיים. הסתגלות זו דורשת שינויים בהגדרת מטרות לאור המצב, חשיבה יצירתית, תשתיות אזרחיות ושיתופי פעולה, וגמישות בירוקרטית. 

תפיסת פעולה – יצירת אחריות משותפת של קהילה וממשלה לחיזוק החוסן הקהילתי וגמישות כלכלית

  • אזרחי : חיזוק קהילות של בעלי תפקידים – מנהלי בתי ספר, מעסיקים גדולים, מעסיקים בינוניים לשם שיתוף בידע, וחיבור הקהילות הללו לבעלי תפקידים רלוונטיים. 
  • אזרחי: תודעה – המשבר כאן כדי להישאר, וצריך לגייס את כל הכוחות כדי לצלוח אותו. הצליחה היא לא רק המנעות מהדבקה אלא יצירת מערכת חדשה בתוך המשבר. 
  • אזרחי: יצירת מנגנונים גמישים, משולבי קהילה ורשויות באופן שמשמר חיוניות תפקודית, לאור הנחיות. 
  • ממשלתי: הנחיות מותאמות וגמישות שמאפשרות שגרה במצב הקיים. 
  • ממשלתי: איתור ותמיכה במנגנונים שעובדים – לדוג' איתור בתי ספר וקהילות לומדות המייצרות 'שגרת קורונה' וחיזוקם. חיזוק מסגרות קהילתיות תומכות כגון ועד הורים.  להרחבה ראה כאן
  • ממשלתי: סיווג בתי ספר ועסקים לפי דופק פעילות – תוך יצירת תמריצים לפעילות
  • ממשלתי: גמישות בירוקרטית מותאמת מצב – למשל – תמיכה במעסיקים במקום חל"ת. להרחבה חצי חל"ת

הפוטנציאל – חדשנות הודות לקורונה: תחומי חיים שניתן לראות אותם פורחים בתקופה זו דווקא, עם פוטנציאל משמעותי להישאר אתנו לאחר הקורונה. בניגוד למגפות אחרות בהיסטוריה, בהם מענה של סגר ובידוד השביתו כליל את הפעילות הכלכלית, משבר הקורונה פוגש את האנושות בשלב גבוה של קישוריות דיגיטלית, המשמשת כתחליף לצירים רבים והשבתת התנועה והמפגשים הפיזיים מאיצה תהליכים של דיגיטציה. 

ניתן להעריך ואף לראות לא מעט ניצנים ויוזמות שעולות מה.ד.א של המגזר העסקי והיזמי בישראל. ניתן לראות הרחבה בקבוצת הפייסבוק כאן כדי להישאר ובקבוצה 'עליית המכונות', בקולות קוראים שיוצאים מרשויות שונות וכו'. האינטרס ליזום, לחדש ולתת ערך בעת משבר אינו צריך חיזוק , אך אתגר ההטמעה והאימוץ צריכים חיזוק, ובכך נושא זה נוגע בחלקו לנושא הקודם, והעיקרים דומים. 

יצירת שגרה במשבר היא עוגן חיוני לצליחתו. אי קיומה של שגרה יוביל קרוב לוודאי לקריסת המשק. אך מעבר לכך, יוביל למחירים חברתיים קשים מנשוא. ילדים ש'יתנתקו' מהמערכת הלימודית, באופן שיקח זמן רב לשקם. אנו עלולים לראות אנשים וילדים עם צרכים מיוחדים שלא מקבלים את הטיפולים שלהם, באופן המייצר נסיגה של שנים ביחס לשלבים שכבר השיגו. ארגונים חברתיים שהולכים ונסגרים, דבר יום ביומו. נטילת הלוואות מרובה של משקי בית באופן שיוביל לקריסה רבתי של כל המשק. חוסר ניהול המשבר ואי יצירת 'שגרת קורונה' עלולה להיות מסוכנת בהרבה מההשפעה הישירה של הוירוס עצמו. בידינו הדבר. 

 

יונתן ויינברג הוא שותף ויועץ בכיר בDNAidea, המתמחה בתהליכי חשיבה מערכתיים וייעוץ אסטרטגי לחברות, ארגונים ויזמים