לעבוד עם/מול הממשלה? דיון ביתרונות וחסרונות

[מבוסס על בלוג שפורסם לראשונה ב'פורום לחברה האזרחית']

נקודת המוצא של ארגוני חברה אזרחית רבים היא לעומתית לממשלה. ארגונים ויוזמות קמים מתוך צורך בשטח, שבדרך כלל נובע מהתנהלות בעייתית של הגוף הממשלתי שאמור לטפל בנושא. יזמית רוצה להקים גוף חדש, וכל מה שיש לה אלו משאבים מוגבלים ביותר, ולפיכך הבחירה הטבעית היא בפעולות לעומתיות לממשלה שיניבו רעש ציבורי, ויגרמו למערכת לחוש שלא בנוח עם התנהלותה. אלו יכולות להיות פעולות משפטיות, תקשורתיות ועוד.

מכאן ניתן להבין שרבים מארגוני החברה האזרחית קמים על בסיס של עבודה מול הממשלה, ולא עבודה איתה. בנוסף, הממשלה נתפסת כגוף שקשה מאוד לעבוד עימו, מסורבל בצורה בלתי רגילה, לא נגיש ולא נהיר למי שאינו בקיא ברזי המערכת הממשלתית, ובעיקר – דורש בירוקרטיה אדירה הגוזלת כמויות אנרגיה וקשב משמעותיות. אתגרים אלו גורמים לפעילי חברה אזרחית רבים לוותר מראש על עבודה עם הממשלה.

לאקטיביסט שמעוניין לשנות, הקצב בו מתנהלים עיתונאים ופוליטיקאים הוא מהיר בהרבה, ולפיכך קל יותר למצות אותם כאפיקי פעולה מאשר את הפקידות המקצועית בממשלה. 

סיבות אלו, ואחרות, מסבירות מדוע חברה אזרחית נוטה לעבוד מול הממשלה, ולא איתה.

אבל לעבודה עם הממשלה יש המון יתרונות, שקשה למוצאם במקומות אחרים.

ראשית, עבודה עם הממשלה היא צינור תקציבי משמעותי מאוד, בסדרי גודל שלא ניתן להשיג במקומות אחרים. ארגוני חברה אזרחית יכולים לעבוד תקופות ארוכות בשביל להצליח לקושש שקל ועוד שקל מפילנטרופים וקרנות, בעוד שהממשלה יכולה להעביר תקציבים גדולים מאוד, לעתים עם חוזים רב שנתיים שמבטיחים יציבות ואופק לארגון. ברור שלכסף מסוג זה לוקח זמן רב לעבור, ולרוב דורש בירוקרטיה רבה, אך בסופו של דבר – זה בהחלט יכול להיות שווה את זה.

שנית, עבודה עם הממשלה מעניקה לגיטימציה משמעותית לארגון חברה אזרחית. הדבר מציב את הארגון במקום בו הוא נתפס כגוף רציני, הפועל לעשות טוב במרחב הציבורי. תווית 

מעין זו היא דבר נחשק מאוד לארגונים רבים, ועבודה עם הממשלה מסייעת מאוד בהשגתה. לגיטימציה זו נכונה גם מול הציבור בישראל, מוטבי הארגון ואף מול התורמים שלו.

שלישית, ארגונים נוטים להתחיל לפעול בקטן, ורק לאחר שהצליחו מתרחבים. זהו מחזור חיים טבעי של כל ארגון, אזרחי או עסקי. אולם, עבודה עם הממשלה יכולה לגרום לקפיצת מדרגה מיוחלת, ולהפוך תכנית מקומית ולוקלית לתכנית ארצית. חוזקה של הממשלה הוא בדיוק בכך – בהזרמת משאבים גדולים, ובחיבור להמון נקודות קצה בכל הארץ. לפיכך, לא מעט פעמים עבודה עם הממשלה תוכל להפוך תכנית קטנה, שעד כה הייתה בשלב הפיילוט, או שהתקיימה באזור גאוגרפי מסוים – לתכנית בפריסה ארצית רחבה.

ולבסוף, יש לציין את השינויים שהתרחשו בממשלה בשנים האחרונות. אם בעבר מידע על תקציבים ממשלתיים, תמיכות, מכרזים ועוד – היה לחלוטין לא נגיש לאזרח הפשוט, כיום מרבית המידע ניתן להשגה

בלחיצת עכבר. כיום הממשלה גם משתפת יותר ויותר אזרחים וארגוני מגזר שלישי בתכניותיה, והדבר פותח נתיבים חדשים שבעבר היו מורכבים בהרבה.

מנגד, יש חסרונות בעבודה עם הממשלה, בנוסף לסרבול ולבירוקרטיה. ראשית, עבודה עם הממשלה יכולה לגרום לאובדן אוטונומיה. ארגון שעובד עם הממשלה יכול למצוא את עצמו פועל בכדי לעמוד בדרישות הממשלה – דבר שיביא עימו משאבים ותקציב – אך לא לא בהכרח דברים שיסייעו לו לממש את חזונו. אתגר זה קיים גם בעבודה מול תורמים, אך מכיוון שהכסף הממשלתי יכול להיות משמעותי – הדבר יכול לגרום לסחף במשימה (Mission Drift).

שנית, כפי שצוין לעיל, הממשלה מאמצת יותר ויותר סטנדרטים של שקיפות בשנים האחרונות. סטנדרטים אלו יוטלו גם על ארגונים הפועלים עם הממשלה מכוח אותן נסיבות. הדבר יוצר עול נוסף על ארגון, ויכול לפגוע בארגון המבקש לשמור חלקים מסוימים מפעילותו רחוק מעין הציבור.

ולבסוף, עבודה עם הממשלה מקשה על עשייה לעומתית אליה. ארגונים הפועלים לשינוי מדיניות עובדים באופן מוצהר כנגד מדיניותה של הממשלה. צורת פעילות זו יכולה להניב תוצאות משמעותיות במקרים מסוימים, אך לארגונים שבוחרים לעבוד עם הממשלה יהיה קשה יותר להפעיל אותה. קשרים שנוצרו עם פקידי ממשל יכולים להיפגע מכך, מה שעלול לפגוע ביכולתו של הארגון להמשיך ולעבוד עם הממשלה, או לחילופין, לבקר אותה.

 

Join the discussion תגובה אחת

רשום תגובה