ריטה היא מנהלת תוכנית ההכשרה- צוערים לשירות המדינה, ומקימת האקסלרטור לחדשנות ציבורית

סיור משווה בדנמרק – בריטניה – פינלנד – אסטוניה – צרפת; דיוני תוכן מעמיקים ב- OECD וסמינר למידה ב- INSEAD Executive Education.
אם אני צריכה לסכם בשתי מילים: אמון ותעוזה. או Trust and Courage, כי באנגלית הכל נשמע בומבסטי ומרשים יותר:) לתפיסתי שני הערכים הללו מלווים כחוט השני את התובנות המרכזיות מהסיור.

13 תובנות/ דוגמאות רנדמליות שהחלטתי לחלוק עם העולם בעקבות סיור לימודי באירופה עם הצוערים:
1. כל שינוי, כל שיפור, כל חדשנות או טרנספורמציה מתחילים בשאלת שאלות. הרבה פחות סימני קריאה, אלא יותר סימני שאלה – האם? כיצד? עד כמה? ומדוע? בקונטקס של הקייס סטאדיס שלמדנו באינסאד זה בד"כ מתרכז ל"למה אין מענה על הצורך הזה?" ואילו בקונטקסט הציבורי-חברתי הדגש צריך להיות "עבור מי ובשם מה אנחנו פועלים/יוזמים/מקדמים מדיניות?"

2. רתימה של נטוורק – רשת חזקה וסגורה אמנם נותנת תחושה של בטחון וקהילה, אבל היא בעצם חוסמת כניסה של רעיונות חדשים,של השראה הדדית ויוזמה. גוונו את האנשים שאתם מסתובבים איתם. ככל שיש שם ניתוקים ואנשים שלא מכירים אחד את השני, קוראים שני דברים חשובים: א. אתם מעשירים את את עצמך בידע, תובנות ודרכי פעולה חדשות. ב. המיקום שלכם כמוקד אינרקציה בין הרשתות הופך למהותי ומביא ערך אקספוננציאלי.

3. חדשנות זו לא רק טרנספורמציה דיגטלית! שוב – חדשנות זה הרבה מעבר לטרנספורמציה דיגטלית. טכנולוגיה זה לא הכל, יכולה להיות חדשנות אדמיניסטרטיבית-תהליכית, שירותים חדשים או (ובעיקר) אתגור קבעונות ופרדידמות של האתמול. כבר יותר משנה מנסה להנחיל את התפיסה כחלק מה #אקסלרטור לחדשנות ציבורית. כמה כייף לקבל גושפנקא גם ממחקרי עומק של ה-OECD וגם מחזית הניתוחים של INSEAD

4. שינוי דורש ממישהו לשלם מחיר. זה יכול להיות מחשש, מקושי, מאיום, מאגו… הסיבה לא באמת משנה, מה שמשנה שצריך לדעת לנהל את השינוי הזה ולתווך אותו לצד השני שמרגיש נפגע.

5. פינלנד עושה ניסויים בבני אדם. רגע, מה? מיזם Experimental Finland בעצם נותן מעטפת חוקית לניסוי ותהייה בהפעלת של תוכניות חלוציות וספק מהפכניות במימד קטן של ניסוי. הפיילוט נבנה ונבחן כניסוי מדעי כדי לבחון תוצאות, השלכות רוחב, ישמות פוליטית ועוד – כדי לקבל החלטות מדיניות ע"ב דאטה אמיתי.

6. באסטוניה, לעומת זאת, הסקטור הציבורי מוביל בהרבה על הסקטור העסקי (והחברתי בכלל רק בשוליים). מדהים לראות איך מדינה פוסט-סובייסטית מגיעה תוך 30 שנה לכך שכמעט כל הממשקים של האזרח מתבצעים און לין בלחיצת כפתור אחד או שניים. ת.ז. חכמה וקוד אישי מאפשרים גישה לתשלומי מסים, היסטוריה רפואית, רישיון נהיגה ורכב, חברות בספריה, חשבון בנק, ארנונה וכו'. היופי שהם יצרו מערכת מבוזרת לחלוטין של מידע (בכל זאת טראומת האח הגדול), וכל המערכות של הממשל המרכזי והמקומי יודעות להתקשר ולמשוך מידע רלוונטי וכך בעצם ביטולו לחלוטין צורך בטפסים ולבקש מידע מהאזרח. הכל התחיל בראש הממשלה הראשון ב91' (שאגב היה בין 30) והחלטה אסטרטית שהולכים להפוך לe-government. תעוזה אמרנו?

7. דנמרק מציגה מודל מעניין שבו אין כמעט חקיקת מגן על עובדים. לא שעות עבודה, לא פנסיה חובה, לא שכר מינימום או ימי חופש שנתיים. כלום, נאדה. מה כן יש? הסכמים קיבוציים בין מעסיקים לעובדים במטריצה מסועפת של מאות הסכמים לפי סקטור, מגזר, מיקום, גודל החברה ועוד. הממשלה כמעט ואיננה צד… והחדשות הטובות הן שהשביתה האחרונה במדינה היתה לפני 21 שנים. אמון כבר אמרנו?

8. עוד נתון מעניין מדנמרק – לעיריית קופנהגאן יש יותר תקציב ממה שהיא יכולה להוציא. ממש ככה. איך זה קורה? במבנה המסים שלהם תושב בעצם מאוד רווחי לעירייה (ולא גרעוני כמו בארץ), ולכן מגמות העיור הכלליות גורמות לתקציב עודף שכבר לא יודעים מה לעשות איתו.

9. זמן מעבר תפקיד ממוצע של עובד ציבור בריטי הוא כשנתיים. מכון המחקר שביקרנו בו הציג לא מעט ביקורת על הנושא, אבל תחשבו על הגיוון והדם החדש שנכנס למערכת באופן שוטף ומביא ידע ושיטות עבודה אחרות. בוגרי fast stream – המקבילה הבריטית של תכנית צוערים לשירות המדינה – עוברים כל 6-12 חודשים.

10. טכנולוגיות למידה, ed-tech הן לא העתיד הן ההווה. שמענו עשרות רבות של מרצים, פרזנטציות וים נתונים. רק חווית משתמש מרעננת, אינטראקטיבית וחוויתית הצליחה להשאיר רשמים שהן חוויות עומק ולא רק נתונים יבשים.

11. מודל החדשנות הציבורית של ה-OECD מציג מדרג רב-מימדי איך עושים חדשנות ציבורית: בין Enhancement (כלכלה התנהגותית, לעשות דברים טוב ומדויק יותר), לMission Oriented (לפי יעד לאומי רחב, כמו שינוי אקלים או פריצת דרך בחקר החלל). בין Adaptive (לעמוד בקצב הציפיות של הקהל והתפתחות הטכנולוגיה) וכלה ב- Anticipated (להיות בחוד החנית והערכות אל הלא נודע). אין פתרון ביה"ס שמתאים להכל, אך מה שאני יודעת בוודאות זה שבעולם הסינגולרי שלנו – סקטור ציבורי שרוצה להשאר רלוונטי חייב לפתח כישורים בכל אחת מחזיתות.

12. אי-אפשר לעשות "יבוא" של פתרון קונקרטי, כלי מדיניות או תוכנית כזו או אחרת. הדברים תמיד תלויי קונטקסט, תרבות, הסיטוריה ורקע שחשובים לא פחות. למה בכל זאת "לבזבז" כספי ציבור ולהוציא 30 אנשים לסיור חו"ל? כי זה פותח צ'קרות והרבה מאוד נקודות עיוורון. רק התובנה שאפשר גם אחרת ושאפשר לגשת לפתרון בדרך שונה ערכה לא יסולא בפז!

13. מודל ה-C חשוב מאוד שלמדנו באינסאד: תעוזה מובילה ליכולת, שמובילה לבטחון שאפשר, שמוביל לתפיסה מערכתית (courage – capability – confidence – capacity). אבל כל אלו לא שווים כלום אם אין לנו C אחד נוספת וחשובה: Consistence. כל הובלת שינוי דורשת התמדה, עבודה קשה, ספקות עצמיים, חוסר אמון מצד המערכת ואינספור מכשולים – אמון ותעוזה בתחילת הדרך, וחכמת ההתאמה לאורכה הם המפתח להצלחה.