התשתית של אסטרטגיה ציבורית

המילה אסטרטגיה היא מילה שאוהבים להשתמש בה, אבל היא אפופת מסתורין. המשמעות היא שאנו נתקשה למצוא שני אנשים שאומרים אותה ומכוונים לאותה משמעות. אין ספק שזה גורם להרבה סיטואציות של 'דיון על הדיון' בסגנון "מה שאתה אומר זה בכלל לא אסטרטגי, זה טקטי!". אפשר ורצוי לפרק את הדיון הזה לגורמים. מי שעשה זאת באופן יסודי הוא פרופ' הנרי מנצברג, בספרו 'ספארי אסטרטגיות' שהציג באופן בהיר ונגיש את ריבוי האסכולות בשימוש במושג.

על הדומיננטיות של האסטרטגיה במרחב הצבאי אין צורך להרחיב. מהסוס הטרויאני ועד נפוליאון, דרך עשרות מצביאים וגנרלים במהלך ההיסטוריה. הדומיננטיות של אסטרטגיה במגזר העסקי, תפסה לה הכרה בזכות סיפורים מכוננים כמו עלייתה של אפל וקריסתה של קודאק ומקרי בוחן דרמטיים של ענקים שקרסו ויזמים שפרצו. הצד השווה בשני המרחבים הללו הוא בעובדה המובנית שבמרחב העסקי והצבאי, בדרך כלל, יש יריב או מתחרה, וחלק נכבד מהאסטרטגיה כרוך ביצירת יתרון תחרותי ביחס אליו.  

איפה זה שם את האסטרטגיה הציבורית והחברתית?

גם במרחב הציבורי והחברתי נמצא מילים רבות שיזרקו לחלל האוויר להסביר מה הבסיס של אסטרטגיה ציבורית. אנו נפגוש במילים מדידה, יעילות, אפקטיביות, שקיפות, חזון, ערך מוסף ייחודי, SWOT, מודל לוגי, תאוריית שינוי, design thinking , רפורמה, ומילים רבות אחרות. כולם מילים שמאוד רלוונטיות לאסטרטגיה ציבורית, אך אינן מתארות את התשתית עליה אסטרטגיה ציבורית יושבת.

המושג היסודי המבדל את האסטרטגיה הציבורית והחברתית מהמרחב העסקי הוא מושג המנדט.  

כאשר מערכות פועלות על פסי הרכבת המונוטונית והקבועה של החיים, לא המנדט הוא הפקטור, אלא תחזוק המצב הקיים. במרחבים הללו, לא צריך אסטרטגיה, אלא, כפי שאומר פרופ' מינצברג – יש צורך בניהול. הצורך באסטרטגיה מתחיל כשאנו מבינים שצריך לפעול אחרת ביחס למציאות. ומאותו הרגע, כשנתחיל לאתגר את סט הערכים, ההתנהלות, חלוקת המשאבים או אופי ההתארגנות של תחום מסוים נמצא את עצמנו מול כוחות רבים שיציבו, כמו מערכת חיסונית, התנגדות לכל שינוי. וברגע הזה, אנו בהחלט נדרש למנדט לפעולתנו. 

במילה מנדט, אין הכוונה רק למנדט רשמי, שניתן לפי חוקים, תקנות או הגדרות תפקיד מובנות. גם. אבל ממש לא רק. המנדט לפעולה ציבורית או חברתית הוא מצד אחד אמורפי מאוד, ומצד שני ממשי ביותר. המנדט נבנה מתוך מכלול של עמדות, הן של החברה והן של השחקנים השונים בשדה, שיש בהן אי שביעות רצון ביחס למצב הקיים, פתיחות ו/או ציפייה לאימוץ גישה אחרת ביחס למצב, ומתן לגיטימציה לעיתים באופן מפורש, ולעיתים בשתיקה לגורם מתאים שיכנס לואקום שנוצר. 

הבסיס המרכזי ליצירת מנדט ציבורי, הוא באמצעות סיפור המוביל ליצירת הבנה מחודשת בקרב כל מי שהנושא הציבורי הזה נוגע לו: מה בעצם קורה? מה קורה עכשיו שלא קרה לפני כן? מה המשמעות של זה? זה נדבך אחד של הסיפור – להתעורר ולהבין שיש כאן משהו אחר ולתת לו מילים. נדבך נוסף, שהוא קריטי לשכנוע הפנימי וגם החיצוני בסיפור הוא: איפה אני בכל זה? למה זה נוג

ע לי? וממילא, הנדבך השלישי: מה התכלית אליה מכוונת הפעילות שלי? אין הכוונה כאן בתכלית מטאפיזית, אבל כן ביעד שהוא מעבר למוטת השליטה הישירה שלי, יעד שישקף שינוי ציבורי וחברתי.

השאלות הללו הן כביכול מאוד פשוטות, אך במרחב הציבורי והחברתי, הם בדרך כלל מורכבות מאוד: האם אני כמנכ"ל עמותה מעוניין שהשדה כולו יאמץ את המודל שפתחתי? מה תהיה ההשלכה של זה על קיימות העמותה?  האם כמנהל אגף בכיר במשרד ממשלתי אבחר להפעיל שירות בעצמי או לפתח את השדה האזרחי חברתי שפועל בתחום? השאלות הללו אינן שאלות טכניות, וכנראה אין להם אפילו תשובה 'מקצועית'. ישנו גם הבדל משמעותי מאוד בין הפוזיציה של מנכ"ל עמותה שמתמקד בהוכחת היתכנות למודל החדשני שלו ורתימת שותפים ממשלתיים ופילנטרופים, לגורם הממשלתי שמנסה לייצר מבט 360 על השדה, וזהיר הרבה יותר בפעולותיו.ה SWOT יוכל להיות עוד שלב בסיעור מוחות, אך המענה לשאלות הללו אינו מקצועי גרידא כי השאלה היא 'לאן צריך ללכת ואיפה אני בסיפור הזה' וזו כמובן שאלה שנוגעת הן בעמדות אידאולוגיות והן במרחבים אישיים הכרוכים בייעוד ובשליחות שכל אדם או ארגון בוחר לסגל לעצמו.

זו החשיבות של 'מרחב העיצוב' בשדה החברתי והציבורי. מרחב העיצוב הוא מרחב בו אנו משתהים, ומאתגרים את הקונספציה שלנו, לפני שאנחנו יורדים לבניית תוכנית. אפשר להגיד, כאמירה גורפת,שבישראל, מרוב הפחד מדיבורים באוויר והרצון ל'תכלס', לעיתים רבות מדלגים על השלב הזה. מרחב העיצוב מתאפיין באינטימיות שנוצרת בין מי שמעוניינים להתמודד אחרת עם בעיה חברתית או ציבורית ונכונים לייצר יחד את הבסיס של הסיפור ואת הגישה איתה יבואו להתמודד אחרת עם המציאות הנתונה.

קונספציה חזקה וסיפור טוב, הם הבסיס ליצירת מנדט. כשיהיה לנו אותם, נוכל לבוא לשחקנים השונים ולציבור הרלוונטי – זה שמביא את המשאבים, זה שאנו רוצים שיתנו כתף בשינוי, בשינוי התנהגות או בתמיכה, זה שאנו רוצים שיניע איתנו את הרפורמה, ולומר שתי מילים פשוטות מאוד, שדורשות המון אומץ. נצטרך לומר: בואו לשם!  וחכמת הסיפור היא לדעת למי לומר 'בואו' ולדעת לכוון נכון את המצפן ואת האצבע 'לשם'. כשנספר את הסיפור, באמת – אם הוא סיפור טוב, הוא כבר לא יהיה רק הסיפור שלנו. ברגע הזה, נבין שהתחלנו ליצור מנדט לפעולה החברתית או הציבורית שברצוננו לקדם. המנדט איננו אירוע חד פעמי. תוכניות העבודה, המדדים, וכל שאר המילים החשובות יעזרו לנו לבסס את המנדט, שהוא התשתית האסטרטגית לפעולה חברתית וציבורית. 

רשום תגובה